יש נשים שאומרות:
«טיפול פנים זה מותרות».
«אקנה קרם טוב ברשת, וזה יספיק».
«אין לי זמן לזה».

ואני מבינה. באמת.

אבל את יודעת מה אני שומעת בסוף כל טיפול?

«כמה הייתי צריכה את השקט הזה».
«כמה הייתי זקוקה לשעה שאף אחד לא קורא לי אמא».
«כמה הייתי צריכה שמישהו יטפל בי».

ופתאום זה כבר לא רק עור.
זה רגע לעצמך.
זה לעצור.
זה לשכב בלי לרוץ.
זה לקבל מגע, התייחסות, הקשבה.

אני לא חושבת שטיפול פנים הוא מותרות.
אני חושבת שהוא תזכורת.
שגם לך מותר להיות במרכז.
אפילו לשעה אחת.

אנחנו דואגות לכולם.
אבל מי דואג לנו?

אם את מרגישה שאת צריכה רגע כזה –
אולי זה לא פינוק.
אולי זה צורך.

באהבה,
נטשה 🤍